← רצף ההוראה של כיתה ה׳
חינוך לשוני · כיתה ה׳ · שיעור 7 מתוך 7

אותו סיפור מנקודת מבט אחרת: כותבים סצנה

רצף: קוראים סיפור לעומק: דמות, נקודת תצפית ולשון ציורית · ✍️ כתיבה · 45 דקות

📄 מערך + דף עבודה (PDF)📝 דף העבודה📚 כל הרצף (PDF)

🧭 מקום השיעור ברצף

🎯 מטרת השיעור

התלמידים יכתבו סצנה מן הסיפור בגוף ראשון של סבא יוסף או של איתי, ויחשפו בה מחשבות ורגשות שהיו נסתרים בסיפור המקורי.

יעדים – בסוף השיעור התלמידים יוכלו:

  1. התלמידים יכתבו סצנה של 8 משפטים לפחות בגוף ראשון של הדמות שבחרו, בלי לשנות את האירועים שבסיפור.
  2. התלמידים ישלבו בסצנה לפחות שתי מחשבות או רגשות של הדמות שלא נאמרו בסיפור המקורי, ולפחות שורת דיאלוג אחת מן המקור, במירכאות ובפיסוק נכון.
  3. התלמידים ישלבו לפחות ביטוי ציורי אחד ויבדקו את הטיוטה שלהם לפי מחוון בן שישה סעיפים.
🧠 מיומנות: כתיבה בתבנית סיפורית מנקודת מבט של דמות אחרת🧰 כלי: מארגן סצנה (מה קורה – מה הדמות רואה ושומעת – מה היא חושבת ומרגישה – מה היא אומרת) ומחוון כתיבה👩‍🏫 כתיבה משותפת לנגד עיני התלמידים (המורה כותבת וחושבת בקול), תרגול בעל פה לפני כתיבה, שיחת כתיבה אישית

📌 עיגון בתוכנית הלימודים

“כתיבה בתבנית סיפורית על נושא, אירוע או דמות, אמתיים או בדויים, תוך הצגת נקודות מבט שונות”

תוכנית הלימודים בחינוך לשוני – עברית (יסודי), פרק ד׳: הישגים נדרשים · הישג נדרש 2: כתיבת טקסטים למטרות שונות ולנמענים שונים · ציון דרך עד סוף כיתה ו׳ · המקור ↗

🔤 מושגים ומילים

נקודת מבטגוף ראשוןסצנהטיוטהמחוון

🧺 חומרים

  • הסיפור "החדר שלי"
  • טבלת "מה נסתר מאיתנו" משיעור 4 (על הלוח או בכרזה)
  • מארגן סצנה ומחוון בדף העבודה
  • קטע הדגמה שכתבה המורה במקרן

⏱️ מהלך השיעור (45 דקות)

🔔 פתיחה6 דק׳

שליפה: המורה תולה את טבלת "מה נסתר מאיתנו" משיעור 4 ושואלת: "למי בסיפור אין קול? מה היינו רוצים לדעת עליו?" היא מציגה את המטרה ואת המשימה: "היום אתם הסופרים. תיתנו קול לדמות שלא סיפרה – סבא או איתי – ותכתבו סצנה אחת מן הסיפור כאילו היא מספרת אותה. האירועים נשארים, הקול מתחלף." היא מקריאה את סעיפי המחוון שבדף.

תשובות צפויות: "לסבא אין קול – לא יודעים מה הרגיש כששירה אמרה שאין מקום"; "לאיתי – מה הוא חשב כששירה קראה לו בוגד"; "אמא – למה היא לא ענתה".

👩‍🏫 הדגמה – אני9 דק׳

המורה כותבת לנגד עיני התלמידים (במקרן) את פתיחת סצנת ההגעה בגוף ראשון של סבא, וחושבת בקול תוך כדי: "הקרטון היה כבד, אבל לא בגלל העציצים. שירה עמדה בפתח, גבוהה יותר משזכרתי, והסתכלה על הקרטון כמו על אורח לא רצוי. 'בחדר שלי יש מקום רק לספרים,' אמרה. רציתי לענות שגם אני לא ביקשתי לבוא, אבל המילים נתקעו לי בגרון. שתקתי, והנחתי את הגרניום של רחל על אדן החלון." אחר כך היא מסמנת בצבעים: מילים של גוף ראשון, שורת הדיאלוג מן המקור, המחשבה החדשה והדימוי.

“האירוע נשאר כמו בסיפור: שירה אומרת בדיוק את אותו משפט, וסבא שותק ומניח את העציצים. מה שאני מוסיפה הוא מה שקורה בתוך סבא – למה הוא שתק. אני כותבת "רציתי", "שתקתי", "זכרתי" – גוף ראשון של סבא. והוספתי דימוי: "כמו על אורח לא רצוי", כי כך סבא מרגיש – שהוא האורח.”

תשובות צפויות: תלמידים מזהים: "שורת הדיאלוג נשארה בדיוק כמו בסיפור"; "עכשיו אנחנו יודעים למה סבא שתק – המילים נתקעו לו"; "'כמו על אורח לא רצוי' – דימוי". שאלה צפויה: "מותר לשנות מה קרה?" – המורה: "לא; משנים רק את מי שמספר ומה הוא מרגיש."

🤝 תרגול משותף – אנחנו7 דק׳

הכיתה מתכננת יחד, במארגן הסצנה שעל הלוח, סצנה אחרת: הלילה שבו שירה אומרת לאיתי "אתה בוגד", מנקודת המבט של איתי. המורה שואלת לפי שורות המארגן: "מה קורה? מה איתי רואה ושומע בחושך? מה הוא חושב ומרגיש – שלא ידענו? מה הוא אומר?" ורושמת רעיונות. לבסוף הכיתה מנסחת יחד את המשפט הראשון.

תשובות צפויות: "איתי שומע את שירה מתהפכת במיטה ולא נרדם"; "הוא חושב שגם שירה תאהב את סבא אם רק תשב איתו"; "אולי הוא קצת שמח שיש לו מישהו בחדר בלילה"; משפט ראשון: "שמעתי את שירה מתהפכת במיטה כבר שעה, והחדר שלי פתאום הרגיש קטן."

👫 תרגול מודרך – אתם בזוגות8 דק׳

כל תלמיד בוחר דמות (סבא או איתי) וסצנה אחת: ההגעה, הלילה הראשון, השבוע של השתיקה, או נקודת המפנה מול התמונה. בזוגות כל אחד ממלא את המארגן ואז "מספר" את הסצנה לבן הזוג בעל פה, בגוף ראשון, במשך דקה. בן הזוג שואל שאלה אחת: "ומה הרגשת אז?" – והתשובה נכנסת למארגן. המורה עוברת ובודקת שהבחירה מאפשרת לחשוף משהו נסתר.

תשובות צפויות: "אני סבא, ובחרתי את הרגע מול התמונה. אני מרגיש שאני מדבר עם רחל כי אין לי עם מי לדבר בבית הזה"; "אני איתי, ובחרתי את השבוע של השתיקה. אני רואה ששירה לא מדברת עם סבא, ואני מרגיש שאני צריך להיות נחמד בשביל שנינו". טעות צפויה: תלמיד מספר בגוף שלישי ("סבא הרגיש..."). המורה: "אתה סבא עכשיו – תגיד 'אני'."

✏️ עבודה עצמית – דף העבודה10 דק׳

התלמידים כותבים את הסצנה (משימה 3) על סמך המארגן. המורה מקיימת שיחות כתיבה קצרות עם שלושה–ארבעה תלמידים: קוראת איתם את שני המשפטים הראשונים ושואלת "איפה כאן המחשבה שלא ידענו?"

🎯 סיכום ובדיקת הבנה5 דק׳

התלמידים בודקים את הטיוטה לפי המחוון (משימה 4). שני תלמידים מקריאים קטע; הכיתה מזהה בו מחשבה נסתרת וביטוי ציורי. המורה שואלת: "מה גיליתם על הדמות כשכתבתם מנקודת המבט שלה?" ואחר כך כרטיס יציאה.

תשובות צפויות: "גיליתי שסבא לא כעס על שירה בכלל, הוא רק התגעגע"; "כשכתבתי בתור איתי הבנתי שגם לו לא היה קל לוותר על החדר"; זיהוי: "'החדר שלי פתאום הרגיש קטן' – זה רגש שלא ידענו".

🧩 הבחנה

🤲 תמיכה

  • פתיחי משפט לסצנה: "כשנכנסתי לבית החדש...", "באותו לילה שמעתי...", "רציתי לומר..., אבל...", "בלב הרגשתי...".
  • אפשר לכתוב 6 משפטים במקום 8, ולבחור את סצנת ההגעה שהודגמה ולהמשיך ממנה.

🚀 אתגר

  • לכתוב את אותה סצנה פעמיים – מנקודת המבט של סבא ושל איתי – ולהשוות במשפט מה כל אחד רואה אחרת.
  • לשלב בסצנה את הייחור כסמל, ולרמוז בו למה שהדמות מרגישה בלי לומר זאת במפורש.

✅ הערכה ובדיקת הבנה

🎟️ כרטיס יציאה

העתיקו מן הסצנה שכתבתם משפט אחד שחושף מחשבה או רגש של הדמות שלא ידענו בסיפור המקורי, וכתבו של מי הם.

הצלחה: המשפט כתוב בגוף ראשון של סבא או של איתי, וחושף מחשבה או רגש שאינם מופיעים בסיפור המקורי ושמתאימים לאירועים בו.

🔍 מה בודקים

הסצנה נבדקת לפי המחוון שבדף (גוף ראשון של הדמות, נאמנות לאירועים, שתי מחשבות או רגשות חדשים, שורת דיאלוג מן המקור, ביטוי ציורי, פיסוק בדיאלוג), בסולם של שלוש רמות לכל סעיף. המורה בודקת גם את כרטיס היציאה כבדיקה מהירה של ההבנה המרכזית – שינוי נקודת המבט חושף את מה שהיה נסתר. המשוב ישמש לשכתוב בשיעור ההמשך.

🏠 שיעורי בית: לסיים את הטיוטה, ולקרוא אותה בקול לבן משפחה בהטעמה, כמו שלמדנו.

📖 טקסט הרצף: החדר שלי
כשאמא אמרה לי שסבא יוסף עובר לגור אצלנו, הרגשתי שהרצפה נשמטת מתחת לרגליים שלי. "סבא צריך חדר משלו," היא אמרה בשקט, "ואת תעברי לחדר של איתי. רק לזמן מה." "לזמן מה?" צעקתי. "איתי בן שש! הוא מדבר מתוך שינה ומשאיר גרביים בכל מקום!" אמא לא ענתה. היא רק ליטפה את השיער שלי, וזה היה סימן שהכול כבר הוחלט. ביום חמישי הגיע סבא עם שתי מזוודות ישנות וקרטון מלא עציצים. הוא נראה קטן ועייף יותר משזכרתי, והמעיל הכחול היה תלוי עליו כמו על קולב. הוא חייך אליי, אבל אני הסתכלתי רק על הקרטון. "בחדר שלי יש מקום רק לספרים," אמרתי, ומיד הצטערתי. סבא לא אמר דבר. הוא הניח את העציצים על אדן החלון, בדיוק במקום שבו עמד פעם האקווריום שלי. באותו לילה שכבתי ערה במיטה הצרה ליד איתי. הוא נשם בקול, ובחוץ רוח עקשנית ניסתה לפתוח את התריס, שוב ושוב, כמו מישהו שאיבד את המפתח. בשבוע הראשון כמעט לא דיברתי עם סבא. כשהוא שאל איך היה בבית הספר, עניתי "בסדר" והלכתי לחדר. כשהוא ניגן בערב במפוחית הישנה שלו, הגברתי את המוזיקה באוזניות. השתיקה בינינו הייתה חומה, ואני הוספתי לה כל יום עוד אבן. איתי, לעומת זאת, התאהב בסבא כבר מהיום הראשון. הוא ישב לידו על השטיח ושמע סיפורים על הים ועל הקיבוץ שבו סבא גדל, וכשסבא הראה לו איך מנגבים אבק מן העלים במטלית לחה, איתי עשה את זה בזהירות רבה, עלה אחר עלה. "אתה בוגד," לחשתי לו בלילה. "סבא נחמד," הוא ענה, ונרדם לפני שהספקתי לענות. ביום ראשון הגעתי הביתה מוקדם, כי המורה למתמטיקה הייתה חולה. הדלת של החדר שלי, כלומר של סבא, הייתה פתוחה. סבא ישב ליד החלון, בגב אליי, והחזיק תמונה ממוסגרת. "את רואה, רחל'ה?" הוא לחש לתמונה. "הגרניום שלך פורח. בדיוק כמו אצלנו במרפסת." עמדתי בפתח ולא זזתי. פתאום הבנתי שסבא לא רק עבר דירה. הוא השאיר מאחוריו בית שלם, מרפסת מלאת צמחים ואת סבתא רחל, שאיננה כבר שנה. העציצים היו כל מה שהצליח להביא איתו. סבא הסתובב וראה אותי. הוא מחה מהר את העיניים בשרוול. "אה, שירה. לא שמעתי אותך נכנסת." "זה הגרניום של סבתא?" שאלתי בקול קטן. "זה ייחור ממנו," אמר. "לקחתי ענף קטן לפני שעזבתי. לא ידעתי אם ייקלט במקום חדש." התיישבתי לידו על המיטה. העלים הירוקים נגעו בזכוכית, כאילו הם מנסים להציץ החוצה, אל השמש. "סבא," אמרתי, "תלמד אותי לטפל בהם?" הוא הביט בי רגע ארוך, ואחר כך חייך חיוך שהתפשט על כל הפנים שלו, כמו אור שנדלק בחדר חשוך. מאז, בכל יום אחר הצהריים, אני משקה איתו את העציצים. הוא מספר לי על סבתא, ואני מספרת לו על בית הספר, ולא רק "בסדר". לפעמים איתי מצטרף, שופך יותר מדי מים, וסבא צוחק. אני עדיין ישנה בחדר של איתי, והוא עדיין משאיר גרביים בכל מקום. אבל כשאני עוברת ליד הדלת של סבא, אני כבר לא חושבת "החדר שלי". החומה ההיא נפלה אבן אחר אבן, ואף אחד מאיתנו לא שם לב מתי.

📝 דף עבודה לתלמיד

📄 להדפסה (PDF)

עכשיו אני מספר/ת: סצנה מנקודת מבט אחרת

כיתה ה׳ · שיעור 7 ברצף · דף עבודה לתלמיד
שם:תאריך:
שלום, סופרים וסופרות! בסיפור "החדר שלי" רק שירה מספרת. היום תיתנו קול לסבא או לאיתי, ותכתבו סצנה אחת מן הסיפור כאילו הם מספרים אותה.
דוגמה: "'בחדר שלי יש מקום רק לספרים,' אמרה שירה. רציתי לענות שגם אני לא ביקשתי לבוא, אבל המילים נתקעו לי בגרון." (סבא, גוף ראשון)
⭐

1הקיפו את המשפט שכתוב בגוף ראשון של הדמות.

  1. סבא: סבא הניח את העציצים על אדן החלון.הנחתי את העציצים על אדן החלון, קרוב לאור.שירה ראתה את סבא מניח את העציצים.
  2. איתי: איתי שמע את שירה מתהפכת במיטה.שירה התהפכה במיטה כל הלילה.שמעתי את שירה מתהפכת במיטה כל הלילה.
⭐⭐

2מלאו את מארגן הסצנה.

התשובה שלי
הדמות שבחרתי (סבא או איתי)
הסצנה: מה קורה?
מה הדמות רואה ושומעת?
מה הדמות חושבת ומרגישה – ולא ידענו?
שורת דיאלוג מן הסיפור
ביטוי ציורי שאשלב
⭐⭐

3כתבו את הסצנה בגוף ראשון של הדמות (לפחות 8 משפטים).

⭐⭐

4בדקו את הסצנה שלכם לפי המחוון.

  • כתבתי בגוף ראשון של הדמות (אני, ראיתי, הרגשתי)
  • האירועים נשארו כמו בסיפור
  • הוספתי לפחות שתי מחשבות או רגשות שלא ידענו
  • שילבתי לפחות שורת דיאלוג אחת מן הסיפור
  • שילבתי לפחות ביטוי ציורי אחד
  • שמתי מירכאות ופסיקים בדיאלוג במקומם
⭐⭐⭐

5כתבו מה גיליתם על הדמות כשכתבתם מנקודת המבט שלה.

בדיקה עצמית
  • אני יכול/ה לכתוב סצנה בגוף ראשון של דמות אחרת בלי לשנות את האירועים.
  • אני יכול/ה לחשוף בכתיבה מחשבות ורגשות שהיו נסתרים.
  • אני יכול/ה לשלב דיאלוג וביטוי ציורי ולבדוק את הכתיבה שלי לפי מחוון.

פותח על ידי נעמי מועלם, מדריכת מו״ט יסודי · בית ספר בגין המח״ר