← רצף ההוראה של כיתה ה׳
חינוך לשוני · כיתה ה׳ · שיעור 1 מתוך 7

קריאה ראשונה: רשמים ושאלות פתוחות על הסיפור

רצף: קוראים סיפור לעומק: דמות, נקודת תצפית ולשון ציורית · 📚 ספרות · 45 דקות

📄 מערך + דף עבודה (PDF)📝 דף העבודה📚 כל הרצף (PDF)

🧭 מקום השיעור ברצף

🎯 מטרת השיעור

התלמידים יביעו רושם אישי מנומק מן הסיפור "החדר שלי" ויעלו שאלות פתוחות שהסיפור מעורר.

יעדים – בסוף השיעור התלמידים יוכלו:

  1. התלמידים יכתבו רושם אישי אחד בתבנית "הרגשתי ___ כאשר ___, כי ___", הקשור לרגע מסוים בסיפור ומלווה בנימוק.
  2. התלמידים יבחינו בין שאלה פתוחה לשאלה סגורה (לפחות 3 מתוך 4 נכון) וינסחו לפחות שתי שאלות פתוחות על הסיפור.
  3. התלמידים יעתיקו מן הסיפור במדויק את המשפט שעורר בהם את הרושם ויציגו אותו לבן הזוג.
🧠 מיומנות: הבעת רושם אישי מנומק והעלאת שאלות פתוחות על יצירה🧰 כלי: יומן קריאה בשלוש עמודות: רושם – הרגע בטקסט – שאלה👩‍🏫 הקראה של המורה, חשיבה בקול, חשוב–התייעץ–שתף

📌 עיגון בתוכנית הלימודים

“הבעת עמדות אישיות והעדפות מנומקות על היצירה או על רכיבים בתוכה, בעל פה ובכתב”

תוכנית הלימודים בחינוך לשוני – עברית (יסודי), פרק ד׳: הישגים נדרשים · הישג נדרש 6: קריאה של יצירות ספרות מתקופות שונות ומסוגות שונות; התייחסות פרשנית להיבטיהן הרגשיים, הערכיים, האסתטיים והחברתיים-תרבותיים · ציון דרך עד סוף כיתה ו׳ · המקור ↗

🔤 מושגים ומילים

רושםנימוקשאלה פתוחהשאלה סגורהכותרת

🧺 חומרים

  • הסיפור "החדר שלי" מודפס לכל תלמיד
  • פתקים דביקים בצהוב ובירוק
  • לוח מחולק לשלוש עמודות: רושם | הרגע בטקסט | שאלה
  • דף העבודה

⏱️ מהלך השיעור (45 דקות)

🔔 פתיחה6 דק׳

המורה כותבת על הלוח רק את הכותרת "החדר שלי" ומקיפה את המילה "שלי". היא שואלת: "מה המילה 'שלי' אומרת לכם? מה קורה כשמישהו נכנס למקום שהוא שלכם?" שניים–שלושה תלמידים משתפים. אחר כך: "על פי הכותרת, מה נשער שיקרה בסיפור?" המורה מציגה את מטרת השיעור במילים פשוטות: "היום נקרא סיפור חדש, נלמד לומר מה הרגשנו ולהסביר למה, ונשאל עליו שאלות טובות – כאלה שכדאי לחשוב עליהן."

תשובות צפויות: "שלי זה שאף אחד לא נוגע בלי רשות"; "כשאחותי לקחה לי את המיטה כעסתי מאוד"; השערה: "אולי מישהו יבוא לגור אצלה, והיא תצטרך לוותר על החדר".

👩‍🏫 הדגמה – אני8 דק׳

המורה מקריאה את הסיפור כולו בקול (כארבע דקות) והתלמידים עוקבים בעותק שלהם. מיד אחרי ההקראה היא חושבת בקול ומדגימה רושם מנומק אחד ושאלה פתוחה אחת, וכותבת אותם בטבלה שעל הלוח: בעמודה הראשונה את הרושם, בשנייה את המשפט מן הסיפור במירכאות, בשלישית את השאלה.

“כשקראתי את המשפט "אמרתי, ומיד הצטערתי" הרגשתי עצב, כי הבנתי ששירה עצמה יודעת שפגעה בסבא. אני כותבת את הרושם, ולידו את המשפט מן הסיפור – כך כל אחד יכול לבדוק מאיפה הרושם שלי בא. ועכשיו שאלה: "למה סבא לא ענה לה?" הסיפור לא כותב את התשובה, ויש לה כמה תשובות אפשריות – לכן זו שאלה פתוחה.”

תשובות צפויות: תלמידים מאתרים בעותק את המשפט "אמרתי, ומיד הצטערתי" ומסמנים אותו. כשהמורה שואלת "למה סבא לא ענה?" עולות תשובות שונות: "אולי נעלב", "אולי לא רצה לריב איתה ביום הראשון" – וזה בדיוק מה שהופך אותה לשאלה פתוחה.

🤝 תרגול משותף – אנחנו8 דק׳

המורה כותבת ארבע שאלות על הלוח וממיינת אותן עם הכיתה: "באיזה יום הגיע סבא?", "בן כמה איתי?", "מה היה קורה אילו שירה לא הייתה מגיעה מוקדם הביתה?", "האם הכעס של שירה מוצדק?". על כל שאלה היא שואלת: "איך יודעים אם היא פתוחה או סגורה?" יחד מנסחים כלל ורושמים אותו בצד הלוח: שאלה סגורה – התשובה כתובה בסיפור במילה או במשפט; שאלה פתוחה – צריך לחשוב, לפרש ולנמק, ויש יותר מתשובה אחת. לבסוף הכיתה מנסחת יחד עוד שאלה פתוחה אחת.

תשובות צפויות: "באיזה יום – סגורה, כתוב 'ביום חמישי'"; "האם הכעס מוצדק – פתוחה, יש שיגידו כן ויש שיגידו לא". טעות צפויה: "למה שירה כעסה?" מסווגת כפתוחה. המורה: "האם התשובה כתובה בסיפור? כן – בגלל החדר. אז נהפוך אותה לפתוחה: 'האם שירה הייתה כועסת גם אילו ידעה כמה סבא מתגעגע?'"

👫 תרגול מודרך – אתם בזוגות9 דק׳

חשוב–התייעץ–שתף. כל תלמיד כותב על פתק צהוב רושם אחד בתבנית "הרגשתי ___ כאשר ___, כי ___", ועל פתק ירוק שאלה פתוחה אחת. בזוגות (בני הזוג הקבועים לפי מקומות הישיבה) כל אחד מקריא את הרושם שלו, ובן הזוג מוצא בסיפור את המשפט המתאים ומסמן אותו. אחר כך הזוג בודק יחד, לפי הכלל שעל הלוח, ששתי השאלות פתוחות. המורה עוברת בין הזוגות ומבקשת: "הראו לי את המשפט בסיפור."

תשובות צפויות: "הרגשתי שמחה כאשר סבא חייך 'כמו אור שנדלק בחדר חשוך', כי הבנתי שהם התקרבו"; "הרגשתי כעס על שירה כאשר הגבירה את המוזיקה, כי סבא רק רצה לדבר איתה". שאלות פתוחות: "למה איתי התחבר לסבא מהר ושירה לא?", "האם סבא שמח לגור אצלם?"

✏️ עבודה עצמית – דף העבודה9 דק׳

התלמידים עובדים על משימות 1–4 בדף העבודה; מי שמסיים ממשיך למשימה 5 (⭐⭐⭐). בזמן הזה המורה יושבת עם קבוצה קטנה של ארבעה תלמידים הזקוקים לתמיכה, קוראת איתם שוב את שלוש הפסקאות שסומנו מראש, ועוזרת להם להשלים את פתיחי המשפט.

🎯 סיכום ובדיקת הבנה5 דק׳

שלושה תלמידים מדביקים את הפתק הירוק שלהם על הלוח. הכיתה מצביעה על השאלה שהכי רוצים לברר, והמורה מודיעה שנשוב אליה במהלך היחידה. תלמיד אחד מסכם במילים שלו מהו רושם מנומק. לבסוף כל תלמיד ממלא כרטיס יציאה.

תשובות צפויות: "בחרנו את 'למה סבא לא סיפר לשירה שהוא עצוב?', כי עליה אפשר להתווכח הכי הרבה"; "רושם מנומק זה להגיד מה הרגשתי, ולהראות מאיפה בסיפור זה בא".

🧩 הבחנה

🤲 תמיכה

  • פתיחי משפט מודפסים על כרטיס: "הרגשתי... כאשר... כי..." ו"למה, לדעתך...?", "מה היה קורה אילו...?"
  • שלוש פסקאות בסיפור מסומנות מראש בצבע (ההגעה של סבא, הלילה הראשון, השיחה מול התמונה), והתלמיד בוחר מתוכן את הרגע לרושם.

🚀 אתגר

  • לכתוב שאלה פתוחה על הכותרת "החדר שלי" ולהציע לה שתי תשובות שונות.
  • להשוות במשפט או שניים בין הרושם מתחילת הסיפור לרושם מסופו: מה השתנה אצלך כקורא?

✅ הערכה ובדיקת הבנה

🎟️ כרטיס יציאה

כתבו רושם אחד מן הסיפור בתבנית "הרגשתי ___ כאשר ___, כי ___", ושאלה פתוחה אחת על הסיפור.

הצלחה: הרושם קשור לרגע מסוים בסיפור וכולל נימוק ("כי..."); השאלה אינה נענית במילה מתוך הטקסט ומזמינה פרשנות או עמדה.

🔍 מה בודקים

נבדק כרטיס היציאה ומשימות 2–4 בדף: האם הרושם קשור לרגע מסוים בטקסט ומנומק, והאם התלמיד מבחין בין שאלה פתוחה לסגורה ומנסח שאלה פתוחה. המורה מסמנת שלוש קבוצות: מנמק ומעגן בטקסט; מביע רגש בלי עיגון בטקסט; מתקשה לנסח שאלה פתוחה – לקבוצה האחרונה תינתן תמיכה בשיעור הבא.

🏠 שיעורי בית: לספר לבן משפחה את הסיפור בשלושה משפטים, ולשאול אותו את השאלה הפתוחה שכתבתם. רשמו את התשובה שלו.

📖 טקסט הרצף: החדר שלי
כשאמא אמרה לי שסבא יוסף עובר לגור אצלנו, הרגשתי שהרצפה נשמטת מתחת לרגליים שלי. "סבא צריך חדר משלו," היא אמרה בשקט, "ואת תעברי לחדר של איתי. רק לזמן מה." "לזמן מה?" צעקתי. "איתי בן שש! הוא מדבר מתוך שינה ומשאיר גרביים בכל מקום!" אמא לא ענתה. היא רק ליטפה את השיער שלי, וזה היה סימן שהכול כבר הוחלט. ביום חמישי הגיע סבא עם שתי מזוודות ישנות וקרטון מלא עציצים. הוא נראה קטן ועייף יותר משזכרתי, והמעיל הכחול היה תלוי עליו כמו על קולב. הוא חייך אליי, אבל אני הסתכלתי רק על הקרטון. "בחדר שלי יש מקום רק לספרים," אמרתי, ומיד הצטערתי. סבא לא אמר דבר. הוא הניח את העציצים על אדן החלון, בדיוק במקום שבו עמד פעם האקווריום שלי. באותו לילה שכבתי ערה במיטה הצרה ליד איתי. הוא נשם בקול, ובחוץ רוח עקשנית ניסתה לפתוח את התריס, שוב ושוב, כמו מישהו שאיבד את המפתח. בשבוע הראשון כמעט לא דיברתי עם סבא. כשהוא שאל איך היה בבית הספר, עניתי "בסדר" והלכתי לחדר. כשהוא ניגן בערב במפוחית הישנה שלו, הגברתי את המוזיקה באוזניות. השתיקה בינינו הייתה חומה, ואני הוספתי לה כל יום עוד אבן. איתי, לעומת זאת, התאהב בסבא כבר מהיום הראשון. הוא ישב לידו על השטיח ושמע סיפורים על הים ועל הקיבוץ שבו סבא גדל, וכשסבא הראה לו איך מנגבים אבק מן העלים במטלית לחה, איתי עשה את זה בזהירות רבה, עלה אחר עלה. "אתה בוגד," לחשתי לו בלילה. "סבא נחמד," הוא ענה, ונרדם לפני שהספקתי לענות. ביום ראשון הגעתי הביתה מוקדם, כי המורה למתמטיקה הייתה חולה. הדלת של החדר שלי, כלומר של סבא, הייתה פתוחה. סבא ישב ליד החלון, בגב אליי, והחזיק תמונה ממוסגרת. "את רואה, רחל'ה?" הוא לחש לתמונה. "הגרניום שלך פורח. בדיוק כמו אצלנו במרפסת." עמדתי בפתח ולא זזתי. פתאום הבנתי שסבא לא רק עבר דירה. הוא השאיר מאחוריו בית שלם, מרפסת מלאת צמחים ואת סבתא רחל, שאיננה כבר שנה. העציצים היו כל מה שהצליח להביא איתו. סבא הסתובב וראה אותי. הוא מחה מהר את העיניים בשרוול. "אה, שירה. לא שמעתי אותך נכנסת." "זה הגרניום של סבתא?" שאלתי בקול קטן. "זה ייחור ממנו," אמר. "לקחתי ענף קטן לפני שעזבתי. לא ידעתי אם ייקלט במקום חדש." התיישבתי לידו על המיטה. העלים הירוקים נגעו בזכוכית, כאילו הם מנסים להציץ החוצה, אל השמש. "סבא," אמרתי, "תלמד אותי לטפל בהם?" הוא הביט בי רגע ארוך, ואחר כך חייך חיוך שהתפשט על כל הפנים שלו, כמו אור שנדלק בחדר חשוך. מאז, בכל יום אחר הצהריים, אני משקה איתו את העציצים. הוא מספר לי על סבתא, ואני מספרת לו על בית הספר, ולא רק "בסדר". לפעמים איתי מצטרף, שופך יותר מדי מים, וסבא צוחק. אני עדיין ישנה בחדר של איתי, והוא עדיין משאיר גרביים בכל מקום. אבל כשאני עוברת ליד הדלת של סבא, אני כבר לא חושבת "החדר שלי". החומה ההיא נפלה אבן אחר אבן, ואף אחד מאיתנו לא שם לב מתי.

📝 דף עבודה לתלמיד

📄 להדפסה (PDF)

החדר שלי – הרושם שלי והשאלות שלי

כיתה ה׳ · שיעור 1 ברצף · דף עבודה לתלמיד
שם:תאריך:
שלום! קראנו יחד את הסיפור "החדר שלי". היום תכתבו מה הרגשתם כשקראתם, תראו מאיפה בסיפור זה בא, ותשאלו שאלות שכדאי לחשוב עליהן.
דוגמה: רושם: הרגשתי עצב כאשר שירה אמרה "בחדר שלי יש מקום רק לספרים", כי ראיתי שסבא נפגע ולא ענה.
⭐

1הקיפו: שאלה פתוחה או שאלה סגורה?

  1. בן כמה איתי? פתוחהסגורה
  2. מה עמד פעם במקום שבו סבא הניח את העציצים? פתוחהסגורה
  3. האם הכעס של שירה מוצדק? פתוחהסגורה
  4. למה, לדעתכם, סבא לא ענה לשירה? פתוחהסגורה
⭐⭐

2השלימו את הרושם שלכם.

  1. הרגשתי ________ כאשר ________________, כי ________________.
⭐⭐

3העתיקו מן הסיפור את המשפט שעורר בכם את הרושם.

⭐⭐

4כתבו שתי שאלות פתוחות על הסיפור.

⭐⭐⭐

5השלימו את הטבלה.

בתחילת הסיפורבסוף הסיפור
מה חשבתי על שירה?
משפט מן הסיפור שמראה זאת
בדיקה עצמית
  • אני יכול/ה לכתוב רושם עם נימוק ("כי...").
  • אני יכול/ה למצוא בסיפור את המשפט שעורר בי את הרושם.
  • אני יכול/ה להבחין בין שאלה פתוחה לשאלה סגורה ולכתוב שאלה פתוחה.

פותח על ידי נעמי מועלם, מדריכת מו״ט יסודי · בית ספר בגין המח״ר