🫧 מרחב אישי לך וגם לי: הבועה הבלתי נראית

כיתה א׳כישורי חיים45 דק׳ שיעור לפי מעגל הלמידה · מערך למורה

❓ כמה קרוב זה נעים? איך יודעים איפה נגמרת הבועה שלי ומתחילה הבועה של החבר?

עיגון בתוכנית הלימודים: הכ״חות שבדרך – ממלכתי יסודי, שיעורים לכיתות א׳: "מרחב אישי לך וגם לי". (משרד החינוך, אגף בכיר שפ״י – "הכ״חות שבדרך", מערך "מרחב אישי לך וגם לי" לכיתות א׳, ממלכתי (מצגת למורה, שקף "מטרות השיעור" והערות המורה); רשימת השיעורים: שבוע המערכת למוגנות תשפ״ג)

„מטרות השיעור: "התלמידים יזהו את הצורך הייחודי שלהם במרחב אישי ויתאמנו בהצבת גבול כדי לשמור על המרחב האישי שלהם." · "מרחב אישי הוא המרחק שאנחנו רוצים לשמור בינינו לבין האחרים – כל אחד זקוק למרחק אחר."“

מטרות

מטרה מרכזית: התלמידים יציבו גבול במילים ("די-לי" / "לא, תודה") וישאלו רשות ("אפשר…?") במצבים יומיומיים, וימיינו מצבים ל"אפשר", "קודם שואלים" ו"לא מתאים".

ידע קודם: שמות של רגשות בסיסיים (נעים, לא נעים, מפחד, שמח). · השוואת אורכים: ארוך יותר / קצר יותר (מתמטיקה, גן–א׳). · ארבע הפעולות מהשיעור "אל תיגע בי, אל תיגע 1234" (אם נלמד).

מושגים: מרחב אישי · גבול · רשות (לשאול ולחכות לתשובה) · כבוד הדדי

חומרים: חוט צמר באורך כ-2 מטר לכל זוג ומספריים · גיר או מסקינטייפ לסימון על הרצפה · כרטיסי מצבים מצוירים (אותם מצבים כמו בסימולטור) · מסך להקרנת הסרטון והסימולטור

בטיחות: בתרגול הזוגי אין נגיעה. אם תלמיד מגיב בעוצמה רגשית חריגה – לשוחח איתו בנפרד ולעדכן את היועצת.

מהלך השיעור לפי שלבי מעגל הלמידה

1. פתיחת המעגל – איתור ידע קודם
6 דק׳
חוויה פותחת: משחק "העוצר והמתקרב" – להרגיש בגוף את המרחק הנעים.
  1. מזמינה שני מתנדבים: "העוצר" עומד בתוך עיגול שסומן בגיר, ו"המתקרב" עומד רחוק.
  2. המתקרב מתקדם לאט, צעד אחר צעד. כשהעוצר מרגיש שזה קרוב מדי – מרים יד ואומר "די-לי". המורה מסמנת בגיר את המקום שבו נעצר.
  3. שואלת את העוצר: "איך ידעת מתי לעצור? איפה הרגשת את זה בגוף?" ואת המתקרב: "היה קשה לעצור?"
  4. חוזרים עם זוג נוסף ושואלים את הכיתה: "מה אתם משערים – האם לכולם הבועה באותו גודל?"

תשובות צפויות:

  • תשובה צפויה: "הרגשתי לחוץ בבטן", "רציתי שיעצור".
  • תפיסה שגויה נפוצה: "אם הוא חבר שלי הוא יכול להתקרב כמה שהוא רוצה" ← תגובת המורה: "גם לחבר טוב מותר להגיד די-לי, וגם החבר יכול להגיד לנו."
2. התנסות
12 דק׳
התנסות: למדוד את הבועה האישית ולמיין מצבים – לפני שנותנים מושגים.
  1. מחלקת לזוגות. ילד אחד עומד במקום, והחבר מתקרב לאט עד שהוא אומר "די-לי". גוזרים חוט באורך המרחק ביניהם.
  2. כל ילד משווה את החוט שלו לחוט של חבר: "של מי ארוך יותר? כמה אורכי יד זה?"
  3. תולים את החוטים על הלוח מהקצר לארוך ושואלת: "מה אתם רואים?"
  4. מקרינה את הסימולטור: הכיתה ממיינת יחד מצבים לשלוש קבוצות, וילד אחר מנמק כל בחירה.

🕹️ סימולטור: ממיינים: אפשר, קודם שואלים, לא מתאים – מצאו אילו מעשים שומרים על הבועה של החבר. (בעמוד השיעור באתר)

תשובות צפויות:

  • תשובה צפויה: "החוט שלי ארוך יותר משל דני", "יש חוטים קצרים וארוכים".
  • תפיסה שגויה נפוצה: "מי שיש לו חוט ארוך לא אוהב חברים" ← תגובת המורה: "כל אחד צריך מרחק אחר – זה לא אומר שלא אוהבים. פשוט מכבדים."
3. המשגה
10 דק׳
המללה והמשגה: לנסח מתוך ההתנסות מה זה מרחב אישי, גבול ורשות.
  1. שואלת: "מה גילינו? האם כל החוטים באותו אורך?" ומסכמת: לכל אחד מרחב בגודל אחר, וגם אצל אותו ילד הוא משתנה (עם חבר טוב או עם מישהו שלא מכירים).
  2. מקרינה את הסרטון "נועם והבועה האישית" ושואלת את שאלות הצפייה.
  3. אני מדגימה עם בובה: "אני רוצה לשבת ליד הבובה. אני שואלת: אפשר לשבת לידך? אני מחכה. היא אמרה לא, תודה. אני אומרת בסדר – ומתיישבת במקום אחר."
  4. נעשה יחד: כל הכיתה אומרת בקול את שני המשפטים: "אפשר…?" ו"די-לי" / "לא, תודה. אני צריך/ה מקום", עם תנועת יד.
  5. מגדירים יחד ורושמים עם ציור: מרחב אישי, גבול, רשות, כבוד הדדי.

מושגים: מרחב אישי – הבועה הבלתי נראית סביב הגוף שבתוכה נעים לי. לכל אחד יש בועה בגודל אחר. · גבול – המקום שבו אני אומר "עד כאן". את הגבול שלי אני קובע, ואת הגבול של החבר – הוא קובע. · רשות – לשאול "אפשר?" ולחכות לתשובה לפני שנוגעים, מתקרבים או לוקחים משהו. · כבוד הדדי – אני שומר על הבועה של החבר, והחבר שומר על הבועה שלי.

🎬 סרטון: נועם והבועה האישית - מרחב אישי (רגע של למידה) – youtube.com/watch?v=xtEk0OHxzAA

תשובות צפויות:

  • תשובה צפויה: "לכל אחד יש בועה בגודל אחר", "שואלים לפני שמחבקים".
  • תפיסה שגויה נפוצה: "אם שאלתי – מותר לי" (גם בלי לחכות לתשובה) ← תגובת המורה: "לשאול זה חצי. החצי השני: לחכות לתשובה ולכבד אותה."

שאלות מסדר חשיבה גבוה:

  • למה, לדעתכם, הבועה שלנו קטנה יותר ליד אמא או חבר טוב, וגדולה יותר ליד מישהו שלא מכירים?
4. יישום – ביצועי הבנה
10 דק׳
יישום: לתרגל בקשת רשות והצבת גבול במצבים חדשים.
  1. מסמנת בגיר עיגול סביב כמה ילדים ("הבועה").
  2. מחלקת לזוגות כרטיסי מצב חדשים מצוירים (לשבת ליד חבר על השטיח, לתת כיף, לשאול צבע, לשחק בתופסת).
  3. כל זוג מציג: אחד שואל "אפשר…?", השני עונה "כן" או "לא, תודה" – והשואל מכבד את התשובה. מתחלפים.
  4. מחזקת במילים זוג שכיבד סירוב בלי להיעלב: "ראיתי ששמעת לא – ומצאת משהו אחר לעשות."

משימה: בחרו מצב. אחד שואל: אפשר? השני עונה. האם השואל חיכה וכיבד את התשובה?

תשובות צפויות:

  • תשובה צפויה: "אפשר לשבת לידך?" – "כן" / "לא, תודה".
  • תפיסה שגויה נפוצה: ילד ששמע "לא" נעלב או מתעקש ← תגובת המורה: "מה אפשר לעשות במקום? לשאול מישהו אחר, לשבת קצת רחוק יותר."

שאלות מסדר חשיבה גבוה:

  • מה ההבדל בין לשבת ליד חבר על השטיח לבין לחבק אותו? למה באחד צריך לשאול ובשני לא תמיד?
5. סגירת המעגל – התבוננות והערכה
7 דק׳
סגירת המעגל: הערכה (שאלון וכרטיס יציאה) והתבוננות.
  1. עונים יחד על השאלון במסך – התלמידים מצביעים על התשובה לפני החשיפה.
  2. כרטיס יציאה מצויר: כל ילד מקבל דף עם שלושה ציורים ומסמן ליד כל אחד ✅ / 🙋 / ✋.
  3. שאלת התבוננות אחת: "מתי השבוע תוכלו להגיד די-לי או לשאול אפשר?"
  4. מסכמים: "לכל אחד בועה משלו. שואלים – ומחכים לתשובה."

תשובות צפויות:

  • תשובה צפויה בכרטיס: חיבוק – 🙋, לשבת במרחק נעים – ✅, לדחוף בתור – ✋.
  • תפיסה שגויה נפוצה: לסמן "לקחת מחק מהקלמר" כ-✅ ← תגובת המורה בשיעור הבא: "של מי הקלמר? מה עושים לפני שלוקחים?"

📝 שאלון (6 שאלות) והתבוננות – בדף לתלמיד.

🎟️ כרטיס יציאה: סמנו ליד כל ציור: אפשר, קודם שואלים או לא מתאים – לחבק חבר, לשבת לידו במרחק נעים, לדחוף בתור.

  • חיבוק – קודם שואלים
  • ישיבה במרחק נעים – אפשר
  • דחיפה בתור – לא מתאים

הלימה: מטרה – פעילות – עדות

הצבת גבול במיליםפתיחה: משחק "העוצר והמתקרב"; יישום: תרגול בזוגותאמירת "די-לי" בזמן בתרגול; שאלון פריט 6
מדידה והשוואההתנסות: מדידת הבועה בחוט ותליית החוטים מהקצר לארוךהחוטים על הלוח; תשובה לשאלה "האם כל החוטים באותו אורך?"; שאלון פריט 2
מיון מצביםהתנסות: סימולטור המיון; כרטיסי מצב7 מתוך 9 בסימולטור; כרטיס יציאה
בקשת רשות וכיבוד "לא"המשגה: הדגמה; יישום: הצגות בזוגותתצפית המורה בתרגול; שאלון פריטים 3–4

התאמה לשונות

מתקשים
  • כרטיסי מצב עם ציור בלבד והקראה של המורה
  • בסימולטור: למיין קודם לשתי קבוצות (אפשר / לא מתאים) ורק אחר כך להוסיף "קודם שואלים"
  • משפטים מצוירים על הלוח: "אפשר…?" ✋ "די-לי"
  • תרגול ראשון עם המורה לפני הזוגות
בינוניים
  • למיין את כל המצבים ולנמק בעל פה
  • להשוות את החוט שלי לחוט של חבר: של מי ארוך יותר ובכמה אורכי יד
מתקדמים
  • להמציא מצב חדש לכל אחת משלוש הקבוצות ולהסביר את הבחירה
  • להסביר למה אותו מעשה (למשל חיבוק) יכול להיות "אפשר" עם אמא ו"קודם שואלים" עם חבר מהכיתה

מחוון

רב-תחומיות

תשובות השאלון: 1–א · 2–ב · 3–ג · 4–א · 5–ב · 6–ג

פותח על ידי נעמי מועלם, מדריכת מו״ט יסודי · בית ספר בגין המח״ר

🫧 מרחב אישי לך וגם לי: הבועה הבלתי נראית

שם ________________   כיתה ______   תאריך ________

❓ כַּמָּה קָרוֹב זֶה נָעִים? אֵיךְ יוֹדְעִים אֵיפֹה נִגְמֶרֶת הַבּוּעָה שֶׁלִּי וּמַתְחִילָה הַבּוּעָה שֶׁל הֶחָבֵר?

🕹️ בסימולטור: מָצְאוּ אֵילוּ מַעֲשִׂים שׁוֹמְרִים עַל הַבּוּעָה שֶׁל הֶחָבֵר.
אֵיזֶה מַצָּב הָיָה הֲכִי קָשֶׁה לְמַיֵּן? לָמָּה?
🛠️ משימה: בַּחֲרוּ מַצָּב. אֶחָד שׁוֹאֵל: אֶפְשָׁר? הַשָּׁנִי עוֹנֶה. הַאִם הַשּׁוֹאֵל חִכָּה וְכִבֵּד אֶת הַתְּשׁוּבָה?

📝 שאלון

1. מָה זֶה מֶרְחָב אִישִׁי?הַבּוּעָה הַבִּלְתִּי נִרְאֵית סְבִיב הַגּוּף שֶׁבָּהּ נָעִים לִיהַחֶדֶר שֶׁלִּי בַּבַּיִתהַמָּקוֹם שֶׁלִּי בַּתּוֹר
2. הַאִם לְכָל הַיְּלָדִים יֵשׁ בּוּעָה בְּאוֹתוֹ גֹּדֶל?כֵּן, לְכֻלָּם בְּדִיּוּק אוֹתוֹ גֹּדֶללֹא, לְכָל אֶחָד בּוּעָה בְּגֹדֶל אַחֵררַק לִמְבֻגָּרִים יֵשׁ בּוּעָה
3. רוֹצִים לְחַבֵּק חָבֵר. מָה עוֹשִׂים קֹדֶם?מְחַבְּקִים מַהֵר לִפְנֵי שֶׁהוּא בּוֹרֵחַמְחַכִּים שֶׁהוּא יִסְתּוֹבֵבשׁוֹאֲלִים "אֶפְשָׁר חִבּוּק?" וּמְחַכִּים לִתְשׁוּבָה
4. שָׁאַלְתִּי "אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת לְיָדְךָ?" וְהֶחָבֵר אָמַר "לֹא, תּוֹדָה". מָה עוֹשִׂים?מְכַבְּדִים אֶת הַתְּשׁוּבָה וּמוֹצְאִים מָקוֹם אַחֵריוֹשְׁבִים בְּכָל זֹאתכּוֹעֲסִים עָלָיו
5. מִי מַחֲלִיט מָה הַגְּבוּל שֶׁלִּי?הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּיאֲנִימִי שֶׁגָּבוֹהַּ יוֹתֵר
6. מִישֶׁהוּ נִכְנָס לַבּוּעָה שֶׁלִּי וְלֹא נָעִים לִי. מָה אֶפְשָׁר לְהַגִּיד?לֹא לְהַגִּיד כְּלוּם אַף פַּעַםלִדְחֹף אוֹתוֹ"דַּי-לִי" אוֹ "לֹא, תּוֹדָה. אֲנִי צָרִיךְ מָקוֹם"
🎟️ כרטיס יציאה: סַמְּנוּ לְיַד כָּל צִיּוּר: אֶפְשָׁר, קֹדֶם שׁוֹאֲלִים אוֹ לֹא מַתְאִים – לְחַבֵּק חָבֵר, לָשֶׁבֶת לְיָדוֹ בְּמֶרְחָק נָעִים, לִדְחֹף בַּתּוֹר.

🪞 התבוננות

מָה לָמַדְתִּי הַיּוֹם עַל הַבּוּעָה שֶׁלִּי?

מָה הִרְגַּשְׁתִּי כְּשֶׁהֶחָבֵר הִתְקָרֵב אֵלַי לְאַט?

מָה הִפְלִיא אוֹתִי כְּשֶׁהִשְׁוֵינוּ אֶת הַחוּטִים?

אֵיפֹה אֶשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּשְׁפָּט "אֶפְשָׁר...?" – בַּהַפְסָקָה, בַּבַּיִת אוֹ בַּתּוֹר?

מָה עוֹד הָיִיתִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל עַל מֶרְחָב אִישִׁי?

אני יכול/ה…בטוח/הכמעטעוד לא
אֲנִי יָכוֹל/ה לְהַסְבִּיר מָה זֶה מֶרְחָב אִישִׁי.
אֲנִי יָכוֹל/ה לִשְׁאֹל "אֶפְשָׁר?" וּלְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה.
אֲנִי יָכוֹל/ה לְהַגִּיד "לֹא, תּוֹדָה" כְּשֶׁלֹּא נָעִים לִי.
אֲנִי יָכוֹל/ה לְכַבֵּד "לֹא" שֶׁל חָבֵר.

פותח על ידי נעמי מועלם, מדריכת מו״ט יסודי · בית ספר בגין המח״ר